לקיחת אחריות

"רק רציתי לכתוב לך שאת האדם הכי מאפשר שאני מכירה !" אורלי (שם בדוי) הגיעה אלי אתמול, והיתה בסטרס נוראי. היא אומרת לי: אני ממש מתביישת לספר לך, אבל זה כל כך מעיק עלי, שאני חייבת לפרוק את זה, לפני שזה חונק אותי. אני יושבת ומסתכלת עליה בשלווה, ונותנת לה בשקט להתארגן עם עצמה עד שתוכל לפרוק את אשר על ליבה. אורלי חסרת מנוחה, מסתכלת עלי, מסירה מבט, וחוזר חלילה. זזה מצד לצד, ואז אספה את האומץ ואומרת: את בטח תפטרי אותי. אני יודעת. שתבינו, היא מדברת על מאמנת (אני) שעומדת לפטר אותה כלקוחה. אני שואלת אותה בתדהמה: מה הסיבה שאני אמורה לפטר אותך ?? אורלי בקושי מתאפסת על עצמה ועונה בקול כל כך מתוח: תראי, אני כבר כמה זמן הולכת לדיקור. במשך הטיפולים התיידדתי עם המדקרת, אשה מאד נחמדה. היא סיימה ללמוד NLP, וביקשה ממני להתאמן עלי בטיפול, ואני הסכמתי. אני מבינה שזה נוגד אותך, ואם תגידי לי לעזוב אותך, אני אבין אותך. כי זה באמת לא בסדר שבזמן שאני בטיפול אצלך, הסכמתי לקבל טיפול גם ממנה. ואז אורלי מתכווצת עוד יותר ומחכה לשמוע את גזר דינה. אני ממש המומה: זה הכל? תראי אורלי, אם הטיפול של המדקרת עוזר לך. ברור שתלכי. אם את רוצה את שתינו, את מרגישה שאנחנו משלימות ביחד טיפול שהוא לרוחך, את מרגישה טוב עם זה, אז אדרבה, תמשיכי עם שתינו. ואם את מרגישה שרק אחת טובה לך, תבחרי את מי את רוצה. מה שבאמת חשוב לי זה - שלך יהיה הכי טוב, שתרגישי שאת משדרגת את החיים שלך, קודם כל לעצמך, ואחר כך גם במערכות היחסים שלך עם כל העולם. מה שתחליטי שהוא טוב עבורך, אני לגמרי איתך. ואז אני רואה איך היא מגיבה כמו בלון שיצא ממנו כל המתח. היא התרפתה וממש דמעה משמחה. היא אומרת לי בהתרגשות, ודמעות בעיניה: ווואאייי, כל כך פחדתי שתפטרי אותי. אני כל כך רוצה להמשיך איתך. תודה רבה לך חנה שרה, אני ממש ממש שמחה שאת מקבלת אותי ככה כשאני לא בסדר. היום אני מקבלת מסרון תודה מאורלי. ווואאווו, תודה רבה לך אורלי על מסרון מרגש כזה. איזה כיף לקבל מסרון כזה על הבוקר. היי חנה שרה, רק רציתי לכתוב לך שאת האדם הכי מאפשר שאני מכירה! הכוונה היא שאת מאפשרת לסביבה שלך להביע את עצמה בחופשיות (נניח בפעם הראשונה שפגשתי אותך וראיתי שיש לך כיסוי ראש, הרגשתי צורך להתלבש בצורה מסויימת, ומהר מאוד, הבנתי שאני יכולה להתלבש איך שאני רוצה, ואין בך קמצוץ שיפוטיות), וגם שכאילו את משחררת מהצורך לרצות אותך, ואני יכולה לסמוך עלייך שאת תקבלי אותי, גם אם אגיד לך משהו שעל פניו עשוי ליצור כעס או מרחק. די הייתי המומה, הרי באות אלי נשים עם רגישות מאד גבוהה, עם אתגרים רגשיים לא פשוטים בכלל, ומה שלי היה נראה הכי טבעי בעולם - שבתור מאמנת אני אמורה להיות אמפתית, מכילה, מקבלת, מבינה, ובשום צורה ומצב לא להכניס שיפוטיות לקליניקה. אין לה מקום באתגרים וקשיים רגשיים אלו, ובאמת מדי פעם אני מהרהרת אם אני באמת ממלאת את תפקידי נאמנה כמאמנת, ואז באה אורלי שכאילו שמעה את מחשבותי, וענתה לי במסרון. חנה שרה בוקסבוים מאמנת להעצמה אישית דרך מערכות יחסים בשיטת המראות